החלטה בתיק עש"א 849-03-11

הרקע וטענות הצדדים:

1.      לפניי ערעור על החלטת הרשם בת"ת 56816-10-10 הדוחה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת התנגדות לתביעה לביצוע סכום קצוב, ובהמשך לכך, גם את ההתנגדות עצמה.

2.      המשיבה הגישה נגד המערער תביעה לסכום קצוב ע"ס 3,600 ש"ח, וזאת בגין אי פרעון תשלומי פוליסות שחידש אצלה בשנים 2007 ו- 2008.

3.      ביום 17.10.10 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ועיכוב ביצוע הליכים, וכן את ההתנגדות גופה. המערער טען שכתב התביעה הגיע לידיו רק בחודש יולי 2010, מכיוון שבעבר נשלח אליו לכתובת שבה כבר איננו מתגורר. עם קבלת כתב התביעה יצר המערער קשר טלפוני עם ב"כ המשיבה והסביר לו שלא ביקש לחדש את הפוליסות ואף יש לו אישורים על קיום פוליסות חופפות בחברת ביטוח אחרת. לטענת המערער במהלך התקופה שמקבלת כתב התביעה ועד להגשת הבקשה להארכת מועד, הוא ניהל קשר טלפוני רציף עם ב"כ המשיבה, ובתיאום עמו, המציא לו אישורים המאשרים את טענותיו, במטרה לדון בפשרה. לטענת המערער מכתב התביעה עצמו עולה שהתביעה הוגשה רק על סמך בקשה שלו בעל פה והצעות לביטוח, ואין שום אסמכתא בכתב לכך, כנדרש עפ"י חוק. המערער מכחיש כי הייתה בקשה בעל פה מצידו לחידוש הפוליסה. יתרה מזו, המערער טוען שהמשיבה הטעתה אותו ועקב הטעייתה שילם לה בטעות כספים שונים שחשב שהוא חייב לה עבור שנת 2006, כאשר בפועל התברר שדרשה ממנו כספים אלה עבור שנת 2007.

4.      המשיבה התנגדה לבקשות שהגיש המערער. היא טענה שחוקר מטעמה המציא למערער את כתב התביעה אישית ביום 12.8.10 ואישרה כי בו ביום יצר זה האחרון קשר עם בא כוחה. המשיבה גם אישרה כי למערער היה קשר רציף עם בא כוחה וכי הוא המציא למשרדו מסמכים שונים. עם זאת, לטענת המשיבה, נאמר למערער במפורשות כי יש לו חודש ממועד המסירה וכי לאחר מועד זה תפעל המשיבה נגדו בהליכים לגביית החוב. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי חידוש הפוליסות נעשה בעקבות הסכמה טלפונית שנתן המערער לסוכנת מטעמה ולפיכך, הוא חייב לשאת בתשלומיהן.

5.      ביום 25.11.10 אפשר הרשם למערער להגיש תגובה לתגובה בתוך 10 ימים.

6.      ביום 29.12.10 הגישה המשיבה בקשה לדחיית ההתנגדות בהעדר תגובה, וביום 8.2.11 ניתנה החלטה מאת הרשם לפיה "מאחר והנתבע (המערער דנן - ש.פ.) לא הגיב... ולאור האמור בתגובה לא מצאתי עילה להיעתר לבקשה להארכת מועד... שכן הנתבע לא הצביעה על טעם מיוחד כנדרש. אשר על כן הבקשה נדחית...".

7.      המערער הגיש בקשה לעיון חוזר שבמסגרתה התברר כי הגיש תגובתו לתגובת המשיבה כבר ביום 1.12.10. בתגובה זו חזר המערער על עיקרי טענתו בבקשה המקורית.

8.      בהחלטת הרשם מיום 16.2.11 נקבע כי "...על פי הודאת הנתבע כתב התביעה נתקבל אצלו עוד בחודש יולי 2010. עפ"י מניין הימים המועד האחרון להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה היה ביום 30.9.10... כפי שכבר הוחלט לא הצביע הנתבע על טעם מיוחד להארכת המועד. לפיכך אף האמור בתגובתו, אין בו כדי לשנות את ההחלטה".

9.      על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

10.  בכתב הערעור צוין שכתב התביעה נמסר למערער רק ביום 12.8.10 וכי בבירור שעשה בהנהלת בתי המשפט הוסבר לו שפגרת הקיץ ופגרת סוכות אינן באות במניין הימים. בנסיבות אלה המועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום ראשון - 10.10.10 - ומדובר באיחור קל של שבוע בלבד. כן צוין שגם לאיחור זה יש למערער הסבר ונימוק. לטענת המערער ב"כ המשיבה הבטיח לו שההליכים מוקפאים וכי יש מקום לדון בפשרה לאחר שהמערער ימציא אסמכתאות לטענתו בדבר פוליסות חופפות. המערער פעל לאורך כל התקופה להשגת האישורים והיה בקשר רציף עם ב"כ המשיבה, אך מסתבר כי זה הטעה אותו ובחלוף התקופה להגשת ההתנגדות טען כי אין לו אישור לפשרה, וכי התביעה תמשיך להתנהל בביהמ"ש. בנסיבות אלה הוגשו הבקשות בת"ת 56816-10-10. לגופם של דברים חזר המערער על טענותיו לפיהן מעולם לא ביקש לחדש את הפוליסות, אלא בחר לבטח עצמו בחברה אחרת, ויתרה מכך, המשיבה, היא שגבתה ממנו כספים שלא כדין, ותוך כדי הטעיה. 

תוצאה סופית בקליפת אגוז:

11.  לאחר עיון בכל החומר שלפניי הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הערעור, קרי, יש להיענות לבקשת להארכת מועד להגשת ההתנגדות. בהמשך לכך, יש לקבל את ההתנגדות גם לגופה ולתת למערער את יומו בבית המשפט.להלן אסביר כצד הגעתי למסקנה זו.

הבקשה להארכת מועד:

12.  לאור האמור בבקשת המערער להארכת המועד לפיו התביעה נתקבלה אצלו כבר בחודש יולי, קבע הרשם שהמועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום 30.9.10. סבורני שיש ללכת בגישה המקלה יותר עם המערער. המערער לא ציין בבקשתו מתי בדיוק בחודש יולי הגיע לידיו כתב התביעה, אך הסביר שכאשר קיבל אותה (גם באופן אישי, ביום 12.8.10) פנה להנהלת בתי המשפט על מנת לברר עד מתי הוא רשאי להגיש את ההתנגדות, וכי עפ"י החישובים שנערכו (כדלעיל), מועד זה הינו ביום 10.10.10. אין סיבה שלא להניח כי כתב התביעה שהגיע למערער לפני המסירה האישית הגיע אליו רק במחצית השנייה של חודש יולי ובמהלך פגרת הקיץ ולפיכך, המועד האחרון להגשת ההתנגדות הוא אכן 10.10.10. מעבר לכך, נדמה שגם לגישת המשיבה יש לראות ביום 12.8.11 את מועד המסירה הקובע. עם זאת, גם אם הייתי מחמיר עם המערער ןקובע כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות אכן היה 30.9.10 לא היה בכך כדי לשנות מהחלטתי כי, במכלול הנסיבות, מדובר באיחור קל, שנבע, ככל הנראה, מאי בהירות לגבי השאלה מה הוסכם עם ב"כ המשיבה בקשר לסטאטוס ההליכים במהלך התקופה שבה פעל המערער להשגת אישורים להוכחת וטענותיו ולצורך ניהול מו"מ עם ב"כ המשיבה.

13.  המועד להגשת התנגדות לתביעה לסכום קצוב קבוע בחיקוק [ראו סע' 81א1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967]. לפיכך על הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות חלה תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו".

14.  הטעמים המיוחדים הנדרשים בתקנה 528 אינם עשויים מעור אחד. הדרישה בקשר אליהם יכולה להשתנות באופן מהותי בין עניין אחד למשנהו, בהתאם לטיב וסוג ההליך, עבורו מבוקשת הארכת המועד. כפי שמציין הרשם ב. אוקון (כתוארו אז) בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח' (החלטה מיום 15.3.01; פ"ד נה(2) 904):

"'טעם מיוחד' כמוהו כשקית - היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו 'משהו'?... קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה".

15.  בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132).